קביעת פיצוי כספי בסך של 164,000 ש"ח מפאת סירוב הבעל ליתן גט

בפניי תביעת אישה נגד בעלה לפיצויי כספי בגין הנזקים, אשר נגרמו לה, לטענתה, מפאת סירוב הבעל ליתן את גיטה.

הרובד העובדתי

עיקר העובדות הצריכות לשם הכרעה בתובענה דנן כלל אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים ואפרטן בקצרה להלן:

1.         הצדדים נישאו זה לזו כדמו"י בשנת 1981, מנישואיהם נולדו להם חמישה ילדים. בשנת 2006 לכל המאוחר חל ביניהם קרע ומאז אינם מקיימים יחסי אישות. ראו: עדות הנתבע בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 7.4.11.

2.         בחודש פברואר 2006 התובעת פנתה אל בית משפט זה בתביעות לחלוקת רכוש ולמזונות ואילו חודש לאחר מכן פנה הנתבע אל בית הדין הרבני בתביעה לשלום בית ולחלופין להכרזה על התובעת כמורדת. במסגרת הדיון בתובענות בבית משפט זה ניתנו פסקי דין והחלטות באשר לשמירה זכויות, מועד הקרע וכיוב'. ראו: החלטה מיום 5.10.10 בתמ"ש 21724/05, פסק דין מיום 2.11.07 בתמ"ש 21722/05 ובתמ"ש 21721/05. הליכים לשם ביצוע פירוק השיתוף ואיזון המשאבים מבוצעים עדיין בימים אלה (מונו כונס נכסים למכר הבית ואקטואר לחישוב זכויותיהם הכספיות של הצדדים).

3.         בחודש יולי 2006 קבע ביה"ד הרבני, כי התובעת מורדת ואינה זכאית למזונות. ערעור התובעת אל בית הדין הרבני הגדול נדחה.

4.         בחודש נובמבר 2006 הגישה התובעת תביעת גירושין אל בית הדין הרבני וביום 1.1.2008 עזבה התובעת את בית המגורים המשותף ומאז לא שבה.

5.         ביום 7.12.2008 ניתן פסק דינו של בית הדין הרבני בתביעת הגירושין, אותה הגישה התובעת כאמור. בפסק דינו קבע בית הדין הרבני, כי אין מקום לחייב את הנתבע במתן גט, אך מאידך אין סיכוי לשלום בית, ולפיכך המליץ לצדדים להגיע להסכם גירושין.

6.         לאחר פסק דינו של בית הדין הרבני בתביעת הגירושין ניהולו הצדדים משא ומתן להסדרת הגירושין, אך זה לא צלח. ראוי להדגיש, כי למצער מאז פסק הדין הנ"ל תכלית הדין ודברים שבין הצדדים הייתה ניסיון להגעה להסכם גירושין, וזאת להבדיל מניסיון לשלום בית.

טענות התובעת

7.         הסעד אותו מבקשת התובעת הוא פיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה מפאת מעשי ומחדלי הנתבע. מאז החלו ההליכים בבית הדין הרבני אין התובעת יכולה לשקם את חייה ולהינשא בשנית. עגינותה גורמת לה עוגמת נפש רבה, כמו גם בושה, בדידות, היעדר חיי אישות, פגיעה בשמה הטוב וצער. התובעת חיה לבדה, וככל שנוקפות השנים קטנים סיכוייה למציאת בן זוג חדש. ניסיונותיה הבלתי נלאים לקבלת הגט וסחטנות הנתבע גרמו לה להפסד ימי עבודה ולבזבוז שעות על גבי שעות בדיונים בבתי הדין הרבנים ובבתי משפט.

8.         התובעת טוענת שמעשי הנתבע עולים לכדי רשלנות. אדם נבון וסביר היה נותן גט עם הגשת תביעת הגירושין, ביום 14.11.06, ולמצער עם מתן פסק דינו של בית הדין הרבני, ביום 7.12.08. על אף שידע הנתבע כי הצדדים לא ישובו לחיות יחדיו בשלום בית, נמנע מליתן את הגט.

9.         לדבריה, מהות מערכת היחסים בין בעל לאישה, כפי שהיא עולה מהכתובה, הינה מערכת יחסי קרבה ותלות. הבעל מתחייב בכתובה לכבד את אשתו, לפרנסה ולדאוג לרצונותיה. הכתובה מהווה מקור לחובת הזהירות המושגית שחב בה הנתבע. חזקה על הנתבע שצפה את הנזקים שיגרמו לתובעת מפאת סירובו ליתן את גיטה. על כן יש לראות בנתבע כמי שהתרשל כלפי התובעת וחייב בפיצויה.

10.        כמו כן חב כלפיה הנתבע בנזיקין אף בשל קיום עוולת הפרת חובה חקוקה, כמשמעותה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - "הפקודה"). חוסר יכולתה של התובעת להינות מפסק דינו של בית הדין הרבני, הממליץ לצדדים להתגרש, נגרם בשל הפרת החובה המוטלת על הנתבע מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן - "חוק היסוד") וכן מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א - 1991 (להלן - "החוק למניעת אלימות במשפחה").

11.        חוק היסוד מקנה לתובעת את הזכות שלא יפגעו בחייה ובכבודה. הנתבע מונע מהתובעת את זכות הבחירה להחליט עם מי חפצה היא לבלות את חייה ובכך זכותה למימוש עצמי נפגעת. החוק למניעת אלימות במשפחה מגן על בן משפחה מהתעללות נפשית ממושכת הנגרמת על ידי בן משפחה אחר. אי מתן הגט מהווה פגיעה קשה ביכולת התובעת לנהל אורח חיים סביר ותקין שמהווה התעללות נפשית, כך לדברי התובעת.

12.        לטענת התובעת, ניתן לפסוק פיצויים עוד בטרם חיוב הגט על ידי בית הדין הרבני. די בכך כי הנתבע יודע, והוא אכן יודע, על רצונה להתגרש ומונע זאת ממנה לשם גיבוש עילת הרשלנות בגין סרבנות גט. הצפייה של נזק אינה תלויה בפסק דין זה או אחר של בית הדין הרבני. למעלה מן הצורך הפנתה התובעת לפסקי דין שהכירו בפסק דין של בית הדין הרבני, הממליץ על עריכת הסכם גירושין, כמספיק לשם פסיקת פיצויים.

13.        בסיכומיה שוללת התובעת את עמדת הנתבע כי כל עוד תלויה ועומדת תביעת נזיקין, הגט לא יהיה כשר ויחשב מעושה. לטענתה, עמדת בית הדין הרבני היא שאם הבעל חותם על הסכם גירושין ונותן גט מרצונו החופשי למרות תביעת הנזיקין אין זה גט מעושה.

14.        התובעת מפרטת את הנזקים שנגרמו לה, וביניהם, פגיעה באוטונומיה, עוגמת נפש, הקטנת הסיכוי להינשא בשנית, מניעת היכולת להינות מחיי אישות ופגיעה בשמה הטוב. בגין נזקים אלו תובעת התובעת פיצוי בסך 4000 ש"ח עבור כל חודש של מניעת גט מאז יום הגשת תביעת הגירושין ועד ליום מתן הגט, לכשיינתן.

טענות הנתבע